בלוג

היי, אני אייל שביט. בן 52, גרוש עם ילדה (אוטוטו חיילת משוחררת....) וגר ברמת גן. לפני כ-15 שנים, עזבתי את הסקטור הפרטי והגעתי לעיריית תל אביב – יפו במטרה להקים גוף חדש בתחום העסקים: מנהלת קידום עסקים

בילדותי, אני זוכר את השכנות והקהילתיות הטובה והחברית. הכרנו את כל השכנים ויכולנו לפנות אליהם בכל עת. זו אמנם לא הייתה התקופה בה לא נעלו את הדלתות (אני לא כזה קשיש...) אבל עדיין, הקהילה הייתה נוכחת בחיינו. כיום....

פעם (במאה הקודמת שהיינו ילדים), הדברים היו פשוטים יותר.... לדוגמה: היו שני סוגי קפה- נס ושחור. לא יכולת להסתבך.... היום יש כל כך הרבה סוגים של קפה עם כל כך הרבה סוגי חלב......העולם הרבה יותר מסובך. גם תופעת הג'נטריפיקציה הייתה בתחילתה תופעה אחת בלבד: ג'נטריפיקציה של דיירים.

שהתחתנתי (לפני יותר משני עשורים) חיפשנו, אני וגרושתי לעתיד (דאז), שכונת מגורים שטוב לגדל בה ילדים והיא כוללת מרכז מסחרי קרוב שניתן להגיע אליו בהליכה. מצאנו שכונה כזו בדיוק. מספר בניינים עם פארק ירוק ביניהם ומרכז מסחרי קטן הכולל מכולת, ספר (גברים ונשים), קוסמטיקאית ובית קפה שכונתי קטן. שנים אחר כך....